אתגר הצילום שלי באינסטגרם - או למה בכלל אני צריכה את זה?

צילום. כולנו מצלמים המון. בכל סיטואציה הטלפון נשלף ותוך שנייה יש תיעוד, מקפיאים את הרגע ומשמרים אותו.

הטלפון שלי הפך למעין ארכיון מלא באלפי תמונות. כמו כולכם אני מצלמת המון. את הילדים, פריחה, נופים וטבע, אירועים ושאר חוויות. כמעצבת פנים הצילום הוא חלק מהיומיום וכלי עבודה - צבעוניות, חומרים, קומפוזיציות, פרטים שונים.

בין כל התמונות האלו יש לי גם הרבה תמונות שונות, כאלו שצולמו בצורה אינטואיטיבית לחלוטין. צילומים של דברים שמושכים לי את העין במיוחד, כאלו שאני נעצרת לצלם למרות שאף אחד לא ממש שם לב לקיומם או מוצא בהם עניין. (כאלה שכשאני עוצרת הבנות שלי מתמרמרות, עוד פעם מתעכבים ומה מצאת עכשיו...)

טבע. מעבר ליופי הרב וההשראה שאני מוצאת בטבע, אני מוצאת בו מבנים מעניינים, טקסטורות מיוחדות וצמחים שיש בהם יופי שונה.

גזע עץ כרות בין עצי הזית. דווקא האין בלט מאוד לעין.

טקסטורות וחומרים. מכל מיני סוגים. חומרי בניה, גזע עץ, קיר מתקלף, נייר, מים, מתכות. כאלו שהמראה שלהם מעניין.

צילומים אורבניים. בעיר יש אינספור אלמנטים לצלם. טקסטורות שונות, מבנים,פרטים שונים - דלתות, חלונות, אלמנטים שרואים עליהם את השנים והתהליכים שעברו, שיש בהם חומריות מעניינת.

ממגורות דגון - חיפה

מבנים נטושים. זה יכול להיות בכל מקום ומכל סוג, יש משהו במבנה הנטוש שמעורר תהייה, סקרנות ומעביר הרבה תחושות.

חיפשתי מוטיבים חוזרים בצילומים, על מנת להבין ולחדד עבורי מהם הדברים שאני מוצאת מעניינים ומעוררים חיבור רגשי.

חומריות. לעתים כזו שהיא טבעית וגולמית, או עוברת תהליכים טבעיים של התיישנות והתבלות. יש בחומרים האלו סוג של אמת ויזואלית לא מתייפייפת והם משדרים פשטות. כל שבירה, סדק, קילוף או שחיקה הופכים אותם לייחודיים, כאלה שאין עוד זהה להם. אלה חומרים שמספרים סיפור ללא מילים, הם הסיפור עצמו ויש בו מעין השלמה וכניעה לזמן. חומרים שהטבע ושמזג האוויר העביר אותם תהליך. בתהליך השינוי ובחוסר המושלמות מתקבל אופי. כתבתי על זה גם פה.

מבניות. אסתטיקה של מבנה סדור. לעתים זה בטבע, ולעתים גריד שנוצר על ידי האדם בצורה מכוונת או אקראית.

גם לצורכי הבלוג מצאתי את עצמי מחפשת צילומים מעניינים וזוויות אחרות ובדר"כ מצלמת בעצמי תמונות שמעבירות בעיני את המסר והתחושה של הפוסט.

לאחר שנחשפתי למספר אתגרי צילום שהעלו חברות באינסטגרם ושמעתי על משמעות האתגר עבורן, בחרתי לאתגר את עצמי. להעלות תמונה יומית שמשקפת את האסתטיקה שאני אוהבת. הכוונה להעלות כל יום תמונה במשך 100 ימים.

אז למה זה טוב? (רק על עצמי לספר ידעתי)

מיינדפולנס. או בעברית קשיבות. להיות נוכחת ברגע הזה, להתבונן במה שיש סביבי ולראות בו את היופי. אני יכולה להעיד שזה מחדד את החושים וגורם לי להסתכל סביב בעניין ובתשומת לב. זה פשוט גורם לי לחייך.

התמדה. גם בימים פחות טובים, שהצילום לא בדיוק גבוה בסדרי העדיפויות אני מנסה למצוא תמונה שאני אוהבת. עצם ההכרזה קבל עם ואינסטגרם מאלצת אותי למצוא פתרונות כי התחייבתי... במידה ולא הצלחתי לצלם, אז לחפש בתמונות עבר. זה מחזיר אותי לרגעים יפים ולהתלהבות של רגע המציאה.

השראה. הליקוט של המעניין והיפה נותן המון השראה ומספק עניין ויזואלי ורעיונות חדשים על הזמן.

סקרנות. לראות איך זה מתפתח ולאן אני עוד יכולה לקחת את זה.

חשבתי שאם לי זה עושה טוב אולי זה יעשה גם לכם. היופי הוא בכל מקום, רק צריך להסתכל.

אני מזמינה אתכם להצטרף, לאתגר את עצמכם ובמשך שבוע להעלות תמונות ברוח הפוסט ולתייג my_raw#

או... לעקוב אחרי באינסטגרם, להגיב פה, לשתף או סתם להשאיר סימן שהייתם. גם אתם גורמים לי לחייך.

אסנת

כל התמונות צולמו על ידי בנייד. כל הזכויות שמורות.